גזר דין בתיק ת"פ 1034/05

1.         הנאשמים הורשעו, על פי הודאתם, בשוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי ס' 402(א) ו-(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

ביום 2.11.05 בשעת לילה, נסעו הנאשמים באזור שער שכם, יחד עם אישה נוספת, הבה שמה, ברכבו של נאשם מס' 1, ואספו בדרכם את המתלונן, יהושע ריאן, אשר ביקש "טרמפ" לגבעה הצרפתית. תחת להסיע את המתלונן למחוז חפצו, נסעו השלושה לאיזור בית חנינה-שועפט, שם עצרו את הרכב במקום חשוך.

נאשם מס' 1, אשר ישב במושב האחורי של הרכב, בסמוך למתלונן, הצמיד אל גרונו של המתלונן סכין, ואילו הנאשם מס' 2, שנהג ברכב, ערך חיפוש בבגדיו והוציא מהם את ארנקו, ממנו נטל כ-300 ש"ח וכרטיס כספומט. נאשם מס' 1 נטל מרשותו של המתלונן מכשיר MP-3 וכן מכשיר טלפון נייד. לפי בקשת המתלונן החזירו לו את הארנק, ללא תכולתו, ואת כרטיס ה-SIM של הטלפון הנייד.

הנאשם מס' 1 הודה גם בעובדותיהם של ת"פ 5003/05 ות"פ 3318/04 של בית משפט השלום בירושלים. לפי עובדותיו של ת"פ 5003/05, ניסה, ביום 12.1.05, יחד עם אחרים, לפרוץ לרכב חונה בשכונת פסגת זאב, ועל כך הורשע בניסיון פריצה לרכב, עבירה לפי ס' 413ו' וס' 25 לחוק העונשין, וכן בהחזקת מכשירי פריצה, עבירה לפי ס' 413ז' לחוק העונשין. לפי עובדותיו של ת"פ 3318/04 סייע הנאשם לפריצה לרכב וגניבת מכשיר רדיוטייפ ממנו, ועל כך הורשע בסיוע לפריצה לרכב, עבירה לפי ס' 413ו' ו-31 לחוק העונשין, וכן בסיוע לגניבה מרכב, עבירה לפי ס' 413ב(א) ו-31 לחוק העונשין.

הנאשם מס' 1 הגיע להסדר טיעון עם המאשימה לפיו תעתור המאשימה, בגין כל העבירות אותן ביצע, לעונש מאסר לריצוי בפועל שלא יעלה על 25 חודשים, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן, ואילו הנאשם יהיה חופשי בטיעוניו לעונש. ביחס לנאשם מס' 2 לא הגיעו הצדדים לכל הסדר בעניין העונש.

2.         הנאשם מס' 1 בן 22, ולו הרשעה קודמת בהחזקת סכין. קודם למעצרו עבד בשטיפת כלים באולם בתלפיות, ובעבודות שיפוצים. בתסקיר שהוגש בעניינו, תואר הנאשם ע"י שירות המבחן כמי שמצליח לעמוד במשימות תפקודיות תעסוקתיות, אולם נגרר לפעילויות והתנהגויות בעייתיות, על מנת לחזק את תחושת הערך העצמי.

בהיותו בן 10 נפגע הנאשם בראשו בתאונת דרכים קשה, ומאז נזקק לטיפולים רפואיים רבים, ואף גילה קשיים בריסון התנהגותו ונטייה להתפרצויות פתאומיות.

במהלך שהותו במעצר עבר אירוע של שיתוק חלקי של עצב הפנים וטופל בטיפול תרופתי ופיזיותרפיה לפנים.  שירות המבחן המליץ כי במסגרת מאסרו תיבדק יכולתו להשתלב בתוכניות טיפול ושיקום.

הנאשם מס' 2 בן 20 ונעדר עבר פלילי. על פי תסקיר שירות המבחן מדובר בצעיר עם בסיס חיובי המתפקד בדרך כלל על פי הנורמה. מגיל צעיר מתפקד במסגרות תעסוקתיות, בהם ביטא רצינות, אחריות והתמדה, וסייע בפרנסת משפחתו. שירות המבחן התרשם כי במעשה העבירה נגרר הנאשם אחרי אחיו, הנאשם מס' 1. לאור גילו הצעיר, עברו הנקי ומהלך חייו התקין עד לביצוע העבירה, המליץ שירות המבחן לשקול הטלת מאסר בעבודות שירות כעונש המאזן בין שיקולי הרתעה ובין נסיבותיו האישיות המיוחדות של הנאשם.

3.         המאשימה מבקשת להטיל על הנאשם מס' 1 את מלוא העונש האפשרי במסגרת הסדר הטיעון. לטענתה, אירוע השוד הינו אירוע מזרה אימה, והתגשמות סיוטו של כל אדם המוצא עצמו נאלץ לנסוע ב"טרמפ". האירוע אירע בשעת לילה מאוחרת, באזור חשוך, שם הצמיד הנאשם 1 סכין לגרונו של הנוסע ונטל את רכושו. המאשימה טוענת כי אירוע זה איננו בגדר מעידה חד פעמית ביחס לנאשם זה, החוזר ומועד, וכי הוא מלמד על דרך חייו העבריינית ועל הסלמה בפעילותו הפלילית.

באשר לנאשם מס' 2, מסכימה המאשימה כי עניינו חמור פחות, אך לפי טענתה, לא במידה רבה. אף שנאשם זה לא אחז בסכין, הוא היה מעורב באופן פעיל בשוד. גם ביחס לנאשם זה מבקשת המאשימה להטיל מאסר ממושך בפועל, מאסר מותנה ופיצוי למתלונן.

ב"כ הנאשם מס' 1 הדגישה כי העבירה בוצעה ללא כל תכנון מוקדם, והצביעה על כך שהנאשם השיב למתלונן, על פי בקשתו, חלק משלל העבירה. ב"כ הנאשם מבקשת להסתפק בחודשי מעצרו של הנאשם ולאפשר לו לחזור במהרה למסלול חיים תקין. עוד טענה כי על הבה, חברתו של הנאשם, שנסעה עמם, הוטל ע"י בית משפט לנוער, עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל בלבד.

יצויין כי גזר הדין בעניינה של הבה לא הוגש לבית המשפט ע"י מי מן הצדדים, והמאשימה אך טענה כי זו הואשמה בסיוע לעבירה בלבד, וכי חלקה בעבירה היה הקטן ביותר.

ב"כ הנאשם מס' 2 מבחין בין עניינו של הנאשם מס' 2 לעניינו של אחיו, הנאשם מס' 1, וטוען כי עונשו צריך להיות שונה בתכלית שינוי: הנאשם מס' 2 צעיר יותר ונעדר כל עבר פלילי, חלקו בעבירה היה חמור פחות, ותסקיר שירות המבחן חיובי ומעיד על אדם נורמטיבי ביסודו.

ב"כ הנאשם מבקש לבטל את הרשעתו של הנאשם ולהטיל עליו שרות לתועלת הציבור, צו מבחן ופיצוי למתלונן. לחילופין הוא מבקש כי יוטל עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

4.         אשר לסוגיית ההרשעה. ככל שמדובר בנאשם בגיר, הכלל הוא כי משהוכח ביצועה של עבירה, יש להרשיע את הנאשם. בית המשפט ימנע מהרשעתו של נאשם רק במקרים יוצאי דופן ובנסיבות חריגות ביותר בהן לא מתקיים יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה. בכל מקרה אחר, מחייב האינטרס הציבורי כי ההליך הפלילי ימוצה כנגד הנאשם בדרך של הרשעתו וענישתו, הן מטעמים של אכיפה שוויונית של החוק והן מטעמי הרתעה (ור' ע"פ 2083/96 כתב נ' מ"י, פ"ד נב (3) 337, רע"פ 3013/03 יאיר רוחם נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך סד, 819, רע"פ 6915/03 עימאד גומייד נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(4) 971). בעניינו של הנאשם מס' 2 לא הוצגו כל נסיבות יוצאות דופן המצדיקות אי הרשעתו. יצוין כי בניגוד לנטען, חלקו של הנאשם מס' 2 בעבירת השוד לא היה קל ערך כלל ועיקר. הוא זה אשר נהג ברכב, הובילו לזירת העבירה, ויצר בכך את התנאים לביצועו של השוד.

            עבירת השוד, במיוחד זו המבוצעת בצוותא, מצריכה תגובה עונשית מרתיעה ואפקטיבית. בענייננו, הצמדת סכין לגרונו של המתלונן הינה אירוע חמור, קשה ומאיים, קל וחומר כאשר זה מבוצע בחבורה, בשעת לילה מאוחרת ובמקום חשוך, וכאשר המתלונן מצוי ברכב, נתון לחסדיהם של שוביו. נסיבות העבירה מחייבות הטלת עונש מאסר ממושך לריצוי בפועל על שני הנאשמים. יחד עם זאת, בקביעת משכו של המאסר יש להבחין, כפי שגם המאשימה סבורה, בין עניינו של הנאשם מס' 1 לעניינו של הנאשם מס' 2. הנאשם מס' 1 הינו בעל הרשעה קודמת, ולחובתו נזקפות גם עבירות נוספות. חלקו בעבירת השוד היה חמור יותר והוא זה אשר הצמיד את הסכין לגרונו של המתלונן. הנאשם מס' 2 צעיר במעט מאחיו, ועברו הנורמטיבי פועל אף הוא לזכותו.

לאורם של שיקולים אלה הנני מטילה על הנאשמים את העונשים הבאים:

הנאשם מס' 1 -